לודן טכנולוגיות סביבה בע"מ נ' רכטר

החלטה

בשוליי הסכם שנכרת ביום 6.4.2009 בין התובעת לבין חברה בשם Biopower S.A הרשומה בפולי [ להלן: "ההסכם " ו "החברה הפולנית" בהתאמה ], ערב הנתבע, שהוא בעל מניות בחברה הפולנית, להתחייבותה לשלם לתובעת את סכום התביעה, שהוא סכום התמורה החוזית לפי ההסכם במועד אשר אין חולק כי חלף.

ההסכם צורף לכתב התביעה, שהוגש ב"סדר דין מקוצר" כנספח א' והוא צורף כנספח א' גם לתצהיר הנתבע, התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן, נשוא החלטה זו; עוד מאשר הנתבע בתצהירו את חתימתו על הערבות הנ"ל שבשולי ההסכם [ סעיפים 5 עד 7 לתצהיר הנתבע ].

התביעה הוגשה רק נגד הנתבע ולא נגד החברה הפולנית שכן הערבות הנ"ל נחזית להיות אוטונומית ועצמאית וראויה למימוש החל ביום 31.3.2010, מועד אשר חלף.

שתי טענות לנתבע כנגד התביעה; ראשונה שבהן [ סעיפים 9 עד 18 לתצהיר הנתבע ] מופנית לעניין הערבות שלטעמו, אינה עצמאית ו/או אוטונומית [ או כמינוח סעיף 16 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967, "התחייבות לשיפוי" (להלן: "חוק הערבות" ו "סעיף 16" בהתאמה ].

שאלות מהותה של ערבות אוטונומית, עצמאותה וזכות התביעה בגינה שאינה תלויה בעסקת היסוד, מצאו ביטוי מלא לאחרונה בפסק הדין רע"א 9123/05 אדמוב פרויקטים (89) בע"מ (בפירוק מרצון ) נ. א. אדמוב בע"מ ואח' , פורסם באתה "נבו" ואין צורך לחזור עליהן בין היתר מכך שטענת הנתבע לעניין ערבותו היא שהיא אינה ערבות אוטונומית בלא שתהייה לו כל טענה כנגד זכות התביעה הצומחת ממנה אם לא תתקבל טענתו זו.

הערבות מנוסחת כדלקמן:

"אני הח"מ (הנתבע) בעל מניות ב(חברה הפולנית) ערב בזאת אישית באופן בלתי חוזר כלפי (התובעת) בערבות אוטונומית, מוחלטת, בלתי מסוייגת, בלתי תלויה וללא כל תנאי לשלם...במועד המוקדם מבין המועדים הנקובים בסעיף 2 לעיל ובכל מקרה לא יאוחר מאוחר מיום 31.3.2010.

אני מצהיר בזה כי לגבי (החברה הפולנית) הנני "בעל עניין בתאגיד" כהגדרת מונח זה ב(חוק הערבות)...".

דומני שלא יכול להורות ניסוח ברור יותר על כוונת הצדדים באשר לערבות מאשר נכתב לעיל: גם אוטונומית [ במפורש ! ] גם מוחלטת, גם בלתי מסייגת וכו'.

ב"כ הנתבע מנסה להבין אחרת, או לפחות "לקנות זמן" כדי שתינתן לו האפשרות להוכיח בשלב מאוחר יותר שניתן להבין את האמור באופן אחר [ פסקה 7.ו) לסיכומי טענות הנתבע ].

לכך קורא הוא לעזרה את "הלכת אפרופים" עליה השלום, בטענה שתיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, אשר ביטל את ההלכה הנ"ל, נחקק לאחר כריתת ההסכם ועל כן אינו חל עליו.

ספק בעיני אם כך הדבר אולם מכל מקום, גם טרם חקיקת התיקון האמור, היה מצבה הקליני של "הלכת אפרופים" בכי רע [ רע"א 1452/10 מפעל הפיס בע"מ נ. אלחנן טלמור ואח', פורסם באתר "נבו" ].

לזאת ניתן להוסיף שאפילו לפי "הלכת אפרופים", "הנסיבות החיצוניות" מצביעות על כך שכוונת הצדדים הייתה שערבות הנתבע תהיה אוטונומית, כפי שהיא נחזית להיות.

מהטיוטות להסכם שהוחלפו בין הצדדים ניתן ללמוד כי בטיוטת ההסכם הראשונה, שנוסחה בידי ב"כ הנתבע, לא היה קיים נוסח של ערבות ורק נקבע בסעיף 2 להסכם כי הנתבע יערוב להתחייבויות החברה הפולנית; אולם הטיוטה תוקנה על ידי ב"כ התובעת; לאחר מכן הוחלפו עוד טיוטות ובהן תיקונים והערות, אולם התיקון שנעשה בדבר הוספת נוסח כתב הערבות כפי שנוסח לעיל בו מוגדרת הערבות כערבות אוטונומית, בנוסח שהתקבל כנוסח הסופי, לא שונה [ חקירתו הנגדית של הנתבע בעמ' 2, 3 לפרוטוקול והמוצג במ/1 ].

גם הטענה לפיה הצהרת הנתבע על כך שהוא בעל עניין בתאגיד יש בה כדי להצביע שהערבות לא נתכוונה להיות אוטונומית, שכן לכאורה אין משמעות לתיקוני חוק הערבות לעניין "התחייבות לשיפוי" אינה נכונה כפי שעולה במפורש מסעיף 18 לחוק הערבות [ ראה פסקה 7.ג לסיכומי טענות הנתבע ] .

אלה הן שתי הטענות "הטובות" יותר באשר לזהות הערבות ואין צורך לדון ביתרתן שאין בהן ממש.

בסיכומו של דבר, לא שאלת אמון ב עדות הנתבע [ שהוא, אגב, בעל הכשרה משפטית ] עומדת לדיון אלא שתצהירו, בעניין הנדון, מהווה "הגנת בדים" שאינה מזכה במתן רשות להתגונן [ ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מא1 עמ' 253 בעמ' 257; ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י מו4 עמ' 193; בג"צ 3349/05 אנדרי מזדיקוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', "פדאור" (לא פורסם) 05 (13) 783; ע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ- סעיף כרמיאל, פורסם באתר "נבו"].

טענה נוספת שנטענה על ידי הנתבע היא שהוא קיזז את חיובו לפי כתב הערבות כנגד חוב של התובעת.

כפי שייראה, מטרת הקיזוז כביכול היא למנוע את התשלום המידי המגיע לתובעת על פי התחייבותו של הנתבע, אולם דרכו של הנתבע לא צלחה.